תופעת ההזנחה וההתעללות בקשישים נפוצה בשקט מטריד בתוך בתים פרטיים, מוסדות סיעודיים ואף במסגרות קהילתיות שונות. פעמים רבות היא אינה נראית לעין, אך הנזק שלה עמוק, מתמשך ולעיתים בלתי הפיך. אם אתם מטפלים בהורה מזדקן, מכירים אדם מבוגר במעגל הקרוב או עובדים עם אוכלוסייה מבוגרת, חשוב שתדעו מהם הסימנים המוקדמים להזנחה והתעללות, ואילו אפשרויות קיימות להתמודדות. המשיכו לקרוא כדי להבין איך ניתן לזהות את הבעיה ולטפל בה בזמן.
מאפיינים של הזנחה והתעללות בקשישים
הזנחה והתעללות בקשישים הן תופעות רחבות הכוללות מגוון רחב של התנהגויות מזיקות כלפי אנשים מבוגרים, לרוב בגיל 65 ומעלה. ההתעללות יכולה להיות פיזית, נפשית, כלכלית, מינית או רגשית, ולעיתים מתרחשת במקביל בכמה מישורים. במקרים אחרים, מדובר בהזנחה – כאשר הצרכים הבסיסיים של הקשיש אינם מסופקים, במודע או שלא במודע. המקרים הקשים ביותר מתרחשים לעיתים דווקא במקום שבו הקשיש אמור להיות בטוח: תחת טיפול של בן משפחה, מטפל אישי, או במסגרת סיעודית. חלק מהקשישים חוששים להתלונן, או פשוט לא מסוגלים לעשות זאת בגלל מגבלות גופניות, קוגניטיביות או נפשיות. לכן, האחריות על זיהוי ההתעללות או ההזנחה נופלת לעיתים על הסביבה – בני משפחה, שכנים, אנשי מקצוע ואפילו עוברים ושבים.
סוגי הזנחה והתעללות בקשישים
כשמדברים על הנושא הזה, רבים מתמקדים בעיקר בפגיעה פיזית. בפועל, מדובר במנעד רחב יותר של פגיעות, שחלקן קשות יותר לאבחון אך גורמות סבל לא פחות חמור.
- התעללות פיזית: גרימת שברים, פציעות וחבלות וכן כל הפעלת כוח או התנהלות שמגבילה את תנועתו של הקשיש באופן שאינו הכרחי מבחינה רפואית.
- התעללות נפשית: השפלות, בידוד חברתי, איומים או יצירת תחושת תלות מלאכותית.
- ניצול כלכלי: גישה לא מורשית לכספי הקשיש, זיוף מסמכים, מניפולציות להעברת כסף או רכוש.
- התעללות מינית: מגע לא רצוי, חשיפה לחומרים בלתי הולמים או ניצול של חוסר יכולת להתנגד.
- הזנחה: מתבטאת באי-סיפוק צרכים בסיסיים של הקשיש, כמו היגיינה אישית, טיפול רפואי, האכלה, סיוע בתפקוד יום-יומי או מתן תרופות חיוניות.
המקרים החמורים ביותר כוללים שילוב של כמה סוגים, למשל הזנחה מתמשכת לצד ניצול כלכלי ולעיתים הפוגעים הם אנשים הקרובים ביותר לקשיש.
מהם גורמי הסיכון להתעללות והזנחה?
הסבירות להתעללות או הזנחה גוברת כאשר קיימת תלות של הקשיש בזולת, בין אם מבחינה פיזית, נפשית או כלכלית. קשישים עם ירידה קוגניטיבית, מחלות כרוניות או מגבלות תפקודיות נמצאים בסיכון גבוה במיוחד. גם עולים חדשים, ניצולי שואה, וקשישים עריריים מדווחים על שיעור פגיעות גבוה יותר.
פגיעות בקשישים מתרחשות לעיתים גם על ידי בני משפחה או מטפלים שמתקשים בתפקידם, אם בשל שחיקה, עומס רגשי או היעדר הכשרה. חשוב להדגיש: שום קושי אישי לא מצדיק פגיעה באדם מבוגר או הזנחתו. עם זאת, זיהוי הקשיים של המטפלים עצמם מאפשר למערכות התמיכה להתערב מוקדם יותר כדי למנוע הידרדרות ולשמור על ביטחונו של הקשיש. נוסף על כך, חוסר בפיקוח ושירותים תומכים לא מספקים עלולים לאפשר למצבים כאלה להימשך מבלי שיזוהו בזמן.
הזנחה והתעללות בקשישים בישראל
בשנים האחרונות חלה עלייה במספר הדיווחים למשטרת ישראל ולמוקדי רווחה, בעיקר על פגיעות במוסדות סיעודיים או מצד מטפלים בלתי מוסמכים. מקרים אלה מדגישים את הצורך בהקפדה על הכשרת הצוותים, בפיקוח חיצוני ובאכיפת סטנדרטים טיפוליים. במקרים מסוימים, הפגיעה בקשיש מתרחשת בעקבות העסקת מטפל לא מוסמך או חוסר יכולת כלכלית לממן שירותי טיפול הולמים. במצבים כאלה, פנייה לעורך דין תביעות סיעוד יכולה לסייע במימוש זכויות מול חברות הביטוח ולאפשר קבלת מימון לשירותי סיעוד איכותיים. כך ניתן לשפר את איכות החיים של הקשיש, למנוע הידרדרות ולצמצם את הסיכון להזנחה או תלות בגורמים בלתי מקצועיים.
טיפול והתערבות: מערכות הסיוע הקיימות
כיום פועלות בישראל מספר מערכות סיוע לקשישים הסובלים מהתעללות או הזנחה. שירותי הרווחה מפעילים מרכזים ייעודיים המטפלים באלימות כלפי זקנים, ובשיתוף פעולה עם ארגונים ועמותות, פותחו מסגרות להגנה ולתמיכה. הצוותים במרכזים אלה כוללים עובדים סוציאליים, אנשי בריאות, פסיכולוגים ויועצים משפטיים שמספקים מענה אישי מותאם.
במקרים חמורים ניתן לערב את המשטרה, לבקש צו הגנה נגד הפוגע, ובמצבים מסוימים אף להעביר את הקשיש למסגרת מוגנת באופן זמני לצורך הגנה מיידית ובחינת המשך הטיפול. קיימים גם קווי חירום ייעודיים, קבוצות תמיכה ומערכי סיוע נפשי, אך הבעיה היא שפעמים רבות לא מגיעים אליהם בזמן. לכן, האחריות לזיהוי מוקדם של סימני מצוקה או סיכון נופלת לעיתים על בני המשפחה, חברים, שכנים ואנשי מקצוע הנמצאים בקשר עם הקשיש ביום-יום.
לסיכום
הזנחה והתעללות בקשישים היא תופעה שכיחה וקשה, שיכולה להתרחש בכל מקום – גם בבית וגם במוסד סיעודי. התמודדות עם מקרים אלו דורשת ערנות, מעורבות ואחריות מצד הסביבה הקרובה. אם אתם חושדים שמשהו אינו כשורה, אל תתעלמו. פנו לגורם מקצועי, דווחו לגורמים המתאימים ודאגו שהקשיש יקבל את ההגנה והתמיכה שהוא צריך. מדובר באחריות אישית בסיסית – לשמור על שלומם, כבודם וזכויותיהם של הקשישים שסומכים עלינו.
